דפים

יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

מכתב מהבלש גרשון מנדלבאום אל אוריה

אל אוריה החתי,
ירושלים,
מלכי ישראל 15
הנדון: מעקב אחריי בת שבע בנוגע לבגידה
לאוריה החתי,
שלום רב
בנוגע לבקשתך למעקב על בת שבע ודוד, אני יוכל לבצע את מה שביקשת אך לפני שאסכים אבקש שתבדוק כמה דברים:
1. האם דוד התעניין יותר במצב המלחמה מאשר מצבך האישי או מצבה של בת שבע?
2. האם עבדי המלך היו לדעתך מקור אמין לבגידה של בת שבע בך?
3. על מה דיבר איתך דוד בלילה השני כשניסה לשכר אותך?
כדי לך להיות בטוח בחשדות שלך לפני שתבקש מעכב על מלך ישראל בגלל מעמדו.
אני אנסה להפעיל את כל משאבי כדי לראות אם תרחש משהו בין דוד ואשתך בת שבע אבל איני מבטיח כלום, כי כמו שציינת זהו מלך ישראל ומעקב אחריו כרוך בסיכונים רבים.
התשלום אותו אני דורש הוא 10,000 מטבעות זהב או אוצרות ודברי ערך בשווי זה.
ממקווה שתחזור אלי אם אישור לבצע את המעקב בהקדם האפשרי עם תשובות לשאלות המצורפות למעלה.
לשירותך תמיד,
גרשון מנדלבאום.

מכתב מאוריה אל הבלש גרשון מנדלבאום

אל החוקר הפרטי גרשון מנדלבאום

תל-אביב

יהושע בן נון 58

הנדון: מעקב אחרי אשתי בת שבע בנוגע לבגידה

גרשון מנדלבאום,

שלום רב

אני רוצה לדון איתך בעניין מעקב אחרי אשתי בת שבע, אני חושד שהיא בוגדת בי עם דוד מלך ישראל.

לא מזמן הזמין אותי דוד אל משכנו בזמן המלחמה ללא שום סיבה מיוחדת, ולאחר שיחתנו הוא אמר לי לרדת אל ביתי ולבלות את הלילה עם אשתי.

לא הסכמתי לבקשתו מכיוון שחשבתי על חבריי שבמלחמה ולא הסכמתי להיות עם אשתי בלילה אז בילתי את הלילה עם עבדי המלך במקום עם אשתי, ושם שמעתי שמועות מעבדיו שאשתי ודוד בילו את הלילה יחד.

לא ידעתי אם להאמין להם בנוגע לדבריהם על אשתי אך בגלל שדוד הזמין אותי אליו בזמן המלחמה וביקש ממני לבלות עם אשתי זה גרם לי לחשד שאשתי מנהלת רומן.

לאחר אותו לילה דוד הזמין אותי אליו שוב כדי לנסות ולשכנע אותי שוב ללכת אל אשתי, לאחר שלא הסכמתי עוד פעם הוא הזמין אותי לשתות איתו כדי לשכר אותי כדי שיצליח לשכנע אותי לרדת אל ביתי במשך הלילה.

אני רוצה לבקש ממך שתעקוב אחריי אשתי ואחרי דוד ותברר אם קרה בינהם משהו בזמן שהותי במלחמה ועם עדיין יש בינהם איזשהו קשר, למרות שזה מלך ישראל אני רוצה שתנסה לעקוב אחריו כמו כל בנאדם אחר.

אני מקווה שתסכים למעקב ושתכתוב לי מה התשלום שאתה רוצה על עבודה זו.

תודה מראש,

אוריה החתי.

מכתב מפסיכולוג ד"ר בן- בסט אל בת שבע

לכבוד: בת שבע, מטופלת
הנדון: תשובה למכתבך מיום ג'

קראתי את מכתבך בעיון רב, ואיני יודע כיצד להגיב.
אני מוכרח להגיד שמקרה זה הוא מקרה קשה במיוחד. אני משתתף בצערך על מות בעלך, שלא תדעי עוד צער.
אומר לך בקצרה, שסירוב המלך לא בא בחשבון, ואני מבין את שיתוף הפעולה שלך איתו בלית ברירה.
יחד עם זאת, הינך אישה יפה ונאה עד מאוד, וזה נורמאלי שדבר כזה יקרה. תוכלי להסתכל על המקרה בצד חיובי, שהמלך הגדול והמכובד מחמיא לך, ומכל הנשים בעיר, הזמין אותך.
אינך צריכה להרגיש בוגדת או אשמה.
אני מאמין כי אוריה היה סולח לך בעודו בחיים ואינו שומר לך טינה, אם הוא באמת כזה נאמן לך כפי שאת מספרת, הוא היה מבין אותך ומבין שלא יכולת לסרב למלך.
אני חושב כי כל אחת הייתה עושה זאת בשביל להישאר בחיים.
השאלה העיקרית שכעת ניתנת לשאול היא מה רצונך, האם לגדל את הילד לבד, או יחד עם המלך ?
אני יכול לייעץ לך כן לגדל את הילד יחד עם המלך, כיוון שאני מאמין כי ילד צריך אבא, ורצוי את אבו הביולוגי. וגם, המלך נראה כטיפוס שיתמוך בך ויעזור לך, ושווה לך לנסות.
הכי חשוב שתדעי, שאת לא לבד בעניין, ואם יש משהו, בעיה או שאלה שתצטרכי תמיד תוכלי לפנות אליי ואני יעשה את מיטב יכולתי בכדי לעזור לך.
בנוסף, יהיה לך את המלך, שיהיה לצידך ויגן עליך.
כעת, רגשותייך מובנים, ואת וודאי מבולבלת. אני מציע לך, לאחר כל מה שעברת, ללכת לנוח ולחשוב עם עצמך כיצד את ממשיכה מכאן.
ואני רוצה שתפני אליי בעוד שבוע, לאחר שתירגעי, וניפגש כדי לנסות לתכנן איך את מתחילה לתקן את המצב ולהמשיך הלאה.

אני מאוד מקווה שעזרתי וייעצתי לך, תנוחי טוב ונדבר במועד הבא.

להתראות,
ד"ר בן- בסט, פסיכולוג.

מכתב מבת שבע אל הפסיכולוג ד"ר בן- בסט

לכבוד: ד"ר בן בסט, פסיכולוג.
הנדון: ייעוץ ועזרה.

ד"ר בן בסט שלום,
אני פונה אליך בנושא שקרה לי השבוע ואני אשמח לקבל את עזרתך ואת עצתך בנושא.
השבוע, חוויתי מקרה לא רגיל, עליתי לגג הבית לרחוץ את גופי, ולאחר כמה רגעים באו שליחי המלך והודיעו שהמלך קורא לי לארמונו.
לא עלה בדעתי מה המתרחש, ועלה בי קצת חשש ופחד.
פחדתי שאולי הוא רוצה להגיד לי שקרה משהו לאוריה בעלי במלחמה.
נעניתי לבקשה, והתלוויתי לשליחי המלך כיוון שזהו המלך ואיני יכולה לסרב לו, הלכתי וקיוויתי לטוב.
כאשר הגענו לארמון, המלך הסתכל עליי מספר שניות והחל לירות עליי מחמאות כגון "את יפה", "את נורא נאה", הציע לי תפוחים, ובשר ואורז ואוכל מכל טוב. אולי לא שמתי לב שאני נסחפת ומפה לשם מצאתי את עצמי שוכבת איתו בחדר המלוכה.
שיתפתי פעולה כיוון שפחדתי לסרב לו, פחדתי להתחצף למלך ולהיות לו לקורבן.
לאחר כמה ימים, גיליתי שאני הרה ושיש בתוכי ילד, וידעתי שזה מהמלך כיוון שלא שכבתי עם אוריה משום שהיה במלחמה.
אני מרגישה בוגדת, ויש לי רגשות אשם. אני מאמינה, שלולא זה היה הפוך, אוריה לא היה בוגד בי, אני סומכת על אוריה ואוהבת אותו בכל ליבי. זה לא מגיע לו מה שעשיתי לו. במקום להישאר נאמנה לו בזמן שהוא נלחם, בגדתי בו.
אמנם לא הייתה לי ברירה וחששתי לסרב למלך אז שיתפתי פעולה, אך אני מרגישה שיכולתי להתחמק מהנטל באיזושהי דרך.
בכל מקרה, הלכתי למלך וסיפרתי לו על הבשורה החדשה, שאני בהריון, לא יכולתי לשמור את זה בסוד.
מאוד פחדתי לתגובתו, לא ידעתי איך יגיב - אם ישמח או יכעס.
כאשר באתי, המלך היה מופתע, הוא לא חשב שאחרי הלילה שעבר עלינו, אני אחזור אליו, הוא כנראה חשב שאני באה מאהבתי אליו.
ולאחר כמה דקות של שתיקה, לאחר שעברתי דרך שומריו, פלטתי מפי "אני הרה ממך".
המלך לא ידע איך להגיב.
היה נדמה לי שהוא קצת נלחץ, ולאחר מכן הבנתי שזה בגלל בעלי, ונלחצתי גם אני. ישר התחלתי לחשוב איך נספר לו את זה, ואיך הוא יקבל את זה, ומה הוא יעשה.
השארתי את המלך המום והלכתי לביתי.
אחרי כמה ימים, המלך הזמין אותי אליו והוציא את אוריה מהמלחמה והעניק לשנינו חדר מלוכה יפה ומפואר, עם ארוחת מלכים גדולה ומכובדת.
אוריה לא הסכים לצאת מהמלחמה ולהשאיר את חבריו להילחם לבד, ולכן לא יצא לי לראות אותו.
זה היה לי מאוד מוזר שאחרי מה שהיה ביני לבין המלך, פתאום הוא מזמין אותי לערב רומנטי עם בעלי.
הייתי בטוחה שהוא לא רוצה שאני אהיה עם בעלי.
אחרי כמה ימים, הודיעו לי שאוריה מת במלחמה, ואפילו לא הספקתי לראות אותו פעם אחרונה.
הייתי עצובה מאוד והתאבלתי עליו מספר ימים.
הרגשתי כ"כ אשמה, שבימיו האחרונים לחייו בגדתי בו.
וכעת, אוריה מת, ואני עם התינוק.
אני מפוחדת, עצובה ומרגישה בוגדת. לא טוב לי.
מה אני אמורה לעשות ?
לגדל את הילד עם המלך ?
למרות שהוא תינוק ממזר ?
איך אני אמורה להמשיך מפה ?
מודה לך, בת שבע.





מכתב מהרמטכ"ל ליואב בן צרויה

19.1

לכבוד יואב בן צוריה

הנדון: מענה לשאלה העם צריך להקשיב למלך גם עם הוא אומר להרוג בן עם?

אדוני הנכבד קראתי את מה שכתבתה לי וברצוני להגיד לך מספר דברים.

דבר ראשון אני מבין את הדילמה שלך ואני ממש מצטער בשבילך כי מה שעובר לך עכשיו בראש זה קשה אבל אני רוצה להגיד לך שכאן זה משהו שרק אתה יכול להחליט כי יש פה דילמה העם אתה מעדיף אחרים או את עצמך אז אני אומר לך שאני לא יכול לעזור לך כי אני אף פעם לא הגעתי למצב כזה אבל אני יכול לייעץ לך כמה דברים לפעם הבאה שתהיה בדילמה כזאת: דבר ראשון- תנסה להתחמק ממה שמלכך אמר לך כאילו לא שמעתה דבר שני - תנסה לקבל תשובה למה הוא רוצה לעשות את ? מה הוא חושב בעתיד שיקרה עם יעשה דבר כזה? , אני אתן לך דוגמה תגיד לו שברגע שהוא שולח אדם ישר ראשון קדימה ועוד אדם עם פוטנציאל הוא מאבד את ביטחונו של העם כי העם ידע שמשהו קרה ששלחו מישהו בזמן כזה בלי שום הגנה מעמדו של המלך ירד והעם לא ירצה אותו בתור מלך נוסף על כך אתה יכול להתחיל לתחקר אותו לדוגמה מדוע אתה רוצה לעשות את זה אתה יודע מה יהיו התוצאות ומה יקרה ממה שתעשה אחרי זה ואז תראה מה הוא יחשוב, בקשר להתחמקות תעשה כאילו הוא לא אמר לך את זה ואתה לא שמעתה ואז הוא יעזוב אותך אבל הבעיה בשיטה הזאת שאתה לא יודע מה יהיו התוצאות יכול מאוד להיות שהמלך יהרוג אותך על מה שאתה אומר.

ובקשר לזה שאתה לא ישן בלילה אין לך ממה להילחץ זה לא אשמתך אתה רק מילתה פקודות אתה גם לא יודע למה המלך עשה את זה והחליט לגרום לבן אדם למות ככה.

אז יואב אני מקווה שעזרתי לך ואני גם מקווה שאתה בסדר ולא יקרה לך שוב מה שקרה

בברכה הרמטכ"ל אברם יהרונוביץ'

מכתב מיואב לרמטכ"ל אברם יהרונוביץ'

15.12.10

לכבוד הרמטכ"ל אברם יהרונוביץ'

הנדון: האם צריך להרוג בן עם גם אם המלך אומר לך?

אדון נכבד רציתי לדון איתך על שאלה שעולה במוחי כבר הרבה זמן

לפני כשבוע קרה מקרה שבו המלך ביקש ממני לעשות דבר מה.

המלך ביקש ממני לשנות מהלכים בשיטת הקרב שלי, והמהלכים האלה לא מובנים לי מפני שהמלך רצה שאשלח את בן העם אוריה החיטי לראש המלחמה מה שאומר שהוא יהיה הראשון שיתקוף.

ואינני מבין מכיוון שלשלוח אדם למקום כזה זה מוות בטוח, ואני לא יודע למה שמלכי ירצה לשלוח סתם ככה בן עם לראש המלחמה, מה קרה למלך שהחליט לעשות דבר שכזה ובגלל זה פניתי אליך אדון הרמטכ"ל מכיוון שאני רוצה לדעת העם אני יואב בן צוריה צריך להקשיב למלכי ולעשות את מה שהוא אמר או שאני צריך להתעלם ולהגיד שלא מגיע לאף אחד דבר כזה וברור שעם אני לא אציית למלך הוא יצווה להרוג אותי ואז הדילמה פה היא שעם אני לא מקשיב למלך אני מת כי לא צייתי למלך ועם אני אשמע למלך אורייה החיטי ימות למרות שהוא לא עשה כלום.

הדילמה הזאת עולה בראשי כבר כמה חודשיים אני לא ישן בלילות ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי כי אני מפוחד ומרגיש אשם כאילו אני זה שהרגתי אותו כי אני אמרתי לו ללכת ככה לשדה הקרב למרות שזה ציווי של המלך אני מרגיש שיכלתי לעשות יותר אני גם הלכתי לאמא שלי וניסיתי לדבר איתה על מה שקרה אבל היא לא הבינה אותי ולמה אני עצוב ואני כותב לך את המכתב הזה כי אני לא יכול להחזיק יותר בבטן והייתי חייב להוציא הכול וגם מכיוון שהייתי צריך לדעת דברים בשביל בשקט הנפשי שלי.

אבל רק שתדע שהסיבה שפניתי אליך ולא לפסיכולוג היא מפני שאיך אני רגיש שאני יכול לדבר פתוח ואני מזדהה איתך ואני מרגיש שאתה אבא שלי.

אני מבקש שתחזור אלי בהקדם מפני שאני רוצה לדעת את תשובתך

בברכה,

יואב בן צרויה

מכתב מדוד אל חברו אברהם, מכתב מאברהם אל דוד


לחברי היקר אברהם שלום רב ,
ראשית רציתי לשאול לשלומך ולדעת מה מצב המחנה בו אתה נמצא. זמן רב לא נפגשנו ואתה הרי חברי הטוב ורגיל אני לספר לך כל דבר.
מרגיש אני בחסרונך הרב ומצפה אני כי תשוב אלינו במהרה.
רציתי לספר לך על דבר שקרה לי ואין לי את מי לשתף בכך, ובכן לפני מספר שבועות נחתי לי את שנת הצהרים ולאחר שהתעוררתי עליתי לגג כהרגלי. אני אוהב מאוד לצאת לגג שם אני צופה על המתרחש ונושם אוויר צח.
הפעם ראיתי דבר השינה את חיי, ראיתי אישה יפת מראה המתרחצת על גג ביתה. נפעמתי מיופייה ולא יכולתי להסיר את מבטי ממנה. ישבתי מספר רגעים ונעצתי מבטי באישה זו. לא ראיתיה אף פעם והייתי סקרן מאוד לדעת מי היא אותה אישה.
בלילה כשהלכתי לישון מחשבות רבות התרוצצו לי בראש ולא יכולתי להירדם, כל כולי היה נתון רק אליה. אף פעם לא קרה לי כדבר הזה. מכיר אתה אותי, שאיני מתרגש יתר על המידה מנשים. באישה זו הייה משהוא מיוחד.
בכל מקרה למחרת בבוקר שלחתי שליח שיברר מי זו אותה אישה יפת המראה. השליח חזר ועדכן אותי כי זאת בת שבע בתו של אליעם והיא אשתו של אוריה החיתי, אותו אני מכיר מספר שנים.
הביאו אותה אלי לא יכולתי להתאפק ושכבתי איתה. לאחר זמן מה נודע לי שהיא בהריון.
פה העניין מתחיל להסתבך, מה אני אעשה והיא הרי אשת איש ?! ולכן נדדה שנתי מספר לילות ולא יכולתי לחשוב על פתרון מוצלח, לבסוף החלטתי לשלוח את בעלה לשדה הקרב. הזמנתי אותו לביתי שאלתי אותו כל מיני שאלות כלליות ושלחתי אותו בחזרה אל אשתו. נראה לי מוזר שהוא לא חזר ישר לביתו ונשאר אצלי מספר ימים. אוריה טען שאינו יכול לחזור אל אשתו שחבריו עדיין נלחמים. שלחתי אותה לקרב ושם מצא את מותו.
אני מרגיש אשם בכך אולי הכול קרה באשמתי ?    אולי לא הייתי צריך מלכתחילה להתעסק עם אשתו ? עכשיו היא גרה איתי ונולד לנו בן ממש מקסים.
מצפה לשמוע ממך בקרוב,
דוד







לדוד היקר שלום וברכה,
ראשית אני שמחתי מאוד לקבל את מכתבך וכמו שציינת זמן רב לא התראינו וגם אתה חסר לי מאוד.
קראתי את מכתבך בעיון רב ומספר פעמים, כי הייה חשוב לי להבין כל פרט מהסיפור. איני רוצה להעביר ביקורת על המעשים שעשית, אך בכל זאת אני רוצה להגיד לך באמת מה דעתי על כך.  אולי אם לא היית שולח את אוריה החיתי למלחמה להלחם מול האויב החזק ביותר הוא הייה נשאר בחיים, וכך לא היו לכך רגשות אשם. גם אם שכבת עם בת שבע היא יכלה להמשיך לחיות עם בעלה, אבל את הנעשה אין להחזיר ומה שחשוב עכשיו זה להתמקד העתיד.
תקשיב לחבר וותיק שלך יש לכם בן משותף, הפסק להרגיש אשם ותהנה מהחיים שעומדים לפניכם ולעתיד המשותף שלכם ושל בנכם. אסור שהבן ידע על המעשים וצריך שהוא יגדל כבן אוהב ואהוב.
הראה אהבה רבה לבת שבע, אל תשכח שהיא איבדה בעל במלחמה. אומנם כעת היא גרה איתך והחיים בטוחים ומלאים, אך זכור מהיכן היא באה ומה הייה עברה.
אני מאחל אל את כל הטוב שבעולם.
בקרוב המחנה שלי עוזב ואנחנו מתקדמים צפונה שם נחנה מספר חודשים.
שלך אברהם.